בלוג

הבלוג והעדכונים של תאגיד מאי

מה בין התחממות גלובאלית ולמקרר אצלכם בבית?

בשנה שעברה התייצבו קברניטי המשרד להגנת הסביבה ומדינת ישראל בוועידת האקלים בפאריס מול 150 מדינות שונות לשם צמצום פליטת גזי החממה בדרכים חדשניות, מתוך מטרה להעלאת התל”ג העולמי ב-35 טריליון דולר עד לשנת 2035 , וזאת רק כתוצאה ממהלכי התיעלות אנרגטיים בכל אחד מהמדינות המחויבות לאמנת פאריס.

מחוייבותה של ישראל גבוהה אף היא ואושרה על ידי הכנסת לכ-25% הפחתה עד לשנת 2030 , יעד שאפתני ומאתגר כאחד, המגלם בתוכו הפחתה של 7.7 טון גזי חממה הנפלטים לפי תושב במונחי CO2 (מכונים במדד GWP – global warming potential ).

NightShot ProcInfo Gain=7,N_M=2,OBC=6,Y=1,C=1,Sharp=700,LuxMode=5,FaceNum=0 FocusArea=111111111

בתמונה השר לשעבר להגנת הסביבה מר אבי גבאי ומנכ”ל המשרד להגנת הסביבה ישראל דנצינגר. מקור: אתר המשרד להגנת הסביבה www.sviv.org.il

לא קיים גז יחיד או גורם ספציפי להתחממות הגלובלית, אלא מגוון חומרים הנפלטים לאטמוספירה ומקשים על יציאתה של הקרינה התת אדומה מחוצה לה, תהליך הגורם להתחממות שכבת האוויר הקרובה אלינו ולהתחממות הקרקע והימים, התחממות המובילה לנזקים אקולוגים חמורים, הפשרת הקרחונים, התחמצנות האוקיינוסים ותמותת החי והצומח הימי תוך הפרת האיזון העדין שבכדור הארץ במהירות שיא. את מדידת הנזק מבצעים באמצעות מדד המכונה GWP, פרמטר המתאם כל חומר מזיק ל-CO2 , זאת אומרת שגז בעל GWP שווה ערך ל-1000, גורם לנזק הגדול פי אלף לנזק הנגרם מאותה כמות פליטה של CO2.

מקור: בלומברג BLOOMBERG
http://www.bloomberg.com/graphics/2015-whats-warming-the-world/

מקור: בלומברג Bloomberg

אמצעי קירור ומיזוג מכילים כמות גדולה מאוד של גזים המכונים – CFC (ראשי תיבות של “Chlorofluorocarbon”) – משפחת תרכובות של כלור, פלואור ופחמן, המשמשים כחומר קירור במקררים ובמזגנים, וכחומרים מקציפים. משפחת גזים אחרת הנמצאת במקררים חדשים מכונה HC וגורמת לנזק מופחת מוערכת ככזו הנמצאת בכ-50% מציוד הקירור הבייתי באירופה ויתכן אף בישראל.

טבלת הנזקים הנגרמים מגזי קירור וניפוח במונחי GWP:

 NEP - STEP JULY 2009 - RECYCLING FROM EWASTE TO RESOURES - Sustainable Innovation and Technology Transfer Industrial Sector Studies

מקור:

UNEP – STEP JULY 2009 – RECYCLING FROM EWASTE TO RESOURES – Sustainable Innovation and Technology Transfer Industrial Sector Studies

 בכל מקרר בייתי ישנה כמות הנאמדת בכ-1000 גרם גזי קירור שונים (1 ק”ג !) , הגזים נמצאים במערכת הקירור (כ-25% מהם) ובעיקר בקצף הבידוד הצהוב אשר ניפוחו נעשה באמצעות גזים דומים הנפלטים במיחזור המוצר. ההשפעה של גזי קירור וגזי הניפוח (מכונים בלעז “BLOWING AGENT”) היא מהחמורות ביותר על אפקט החממה וההתחממות הגלובאלית. 

ההשפעה נאמדת בכ-14,000 GWP למקררים ישנים וכ-5000 GWP למקררים המכילים גזים חדשים ממשפחת ההלוגנים- המכונים HC. מה משמעות כל הנתונים האלו? כל קילוגרם מגזים אלו (הכמות במקרר בודד) שווה ערך לפליטה של 14-5 טון גזי חממה בהתאמה. לשם השוואה רכב משפחתי חדש מייצר בממוצע רק  130 גרם CO2 לכל קילומטר נסיעה, מכאן שמקרר ישן המכיל CFC שווה ערך לנסיעה ברכב של כ-107,000 ק”מ! ראוי לציין כי ידוע שמקררים רבים המסומנים כמכילי גז HC , מרכיבי הבידוד בהם נופחו בגזים ממשפחת ה-CFC ומכאן שנזקיהם גדולים אף יותר מהצפוי ברישומיהם.

נעמיק את החישוב ונזרוק עוד כמה נתונים פנימה. אורך חייו של מקרר עומד על 5 שנים בהתאם לדיווחים אירופאים שונים. בכל בית אב בישראל יש בממוצע 3.3 נפשות. נניח לרגע כי בכל בית מקרר בודד עם GWP של 10,000 וכידוע כרכב אחד לכל בית אב (2 מליון רכבים פרטים בישראל). מכאן שלכל תושב בודד השפעת התחממות המיוחסת למקרר שברשותו שנאמדת בכ-600 ק”ג CO2 בשנה, שזה שווה ערך לנסיעה של כ 4600 ק”מ נוספים ברכב הפרטי של כל אחד (בהנחה שלכל תושבי הבית רכב פרטי) וכמובן לפליטות הגזים ממנו….וזה רק מהמקרר שיש לכולנו במטבח.

מחויבותה הכוללת של ישראל באמנת פאריס היא להפחתה של 7.7 טון גזי חממה לאדם, ניתן להבין שרק בטיםול נאות למקרר הביתי של כל אחד מאיתנו ניתן לממש  כ-10% מיעד זה לפחות. על כן, ככל הנראה ולא ניתן להשיג יעד מאתגר שכזה ללא טיפול בגזי קירור הנמצאים בציוד הקירור הביתי המצוי למכביר בבתים בישראל , וזה עוד לפני שדנו בציוד קירור מהמגזר העיסקי.

אנו בתאגיד מ.א.י עושים מאמצים רבים לאיסוף ציוד הקירור והבאתו אל מתקני טיפול מורשים בישראל, כאלו אשר מבצעים תהליכי הפרדה לגזים ולשמנים הנמצאים במערכות הקירור ומסלקים בצורה המיטבית הניתנת בישראל את חומרי הבידוד השונים. אומנם קשה לומר כי הטיפול בישראל שקול לאופי הטיפול האירופאי המקובל, אך אנו פועלים לשפרו כל העת ולאתר מתקני טיפול מתקדמים. אנו צופים שבזכות מעורבותו של הציבור והבאת מוצרי הקירור אלינו למיחזור מוכר ומוסדר, בתוך כמה שנים תתאפשר בישראל הקמתו של מתקן מיחזור לטיפול מלא בהתאם לצו השעה שנקבע באמנת פאריס.

מקררים לפני מיחזור
מקררים לפני מיחזור ומכונות כביסה

פסולת אלקטרונית – על מדיניות הטיפול בפסולת אלקטרונית- אמנון שחרור

אם בעבר מוצרי הצריכה התבטאו במוצרי פלסטיק, מתכת ומזון פשוטים שאינם עתירי חומרי גלם, כיום כמעט כל מוצר נעזר בטכנולוגיה דיגיטלית, מקורות אנרגיה והולכה. מוצרים חשמלים מורכבים מעשרות סוגים של חומרי גלם שונים אשר בחלקם מהווים סכנה ממשית לבריאות הציבור  באם לא יטופלו כראוי בסוף חיי המוצר, ויתרה מזאת מהווים בזבוז משאבים יקר ובלתי מקיים ככל ולא נעשים מאמצי הפחתה במקור, מיחזור, שימוש חוזר או השבה נאותים. 

[1]פסולת אלקטרונית הינה כל ציוד חשמלי ואלקטרוני הזורם בו מתח חשמלי שהמחזיק בו החליט להשליכו, מעבר להגדרה הפשוטה הזו  מתברר כי חבוי עולם ומלואו המגדיר מגוון רחב של פסולות בעלות השפעה רבה על בריאות הציבור. מתברר כי פסולת ציוד שכזו מיוצרת על ידי תושבי מדינת ישראל בהיקף של כ-130,000 טון , שהם כ-2% מכלל הפסולת בישראל, אך בגידול של כ-5% בשנה – יותר מכפול מקצב הגידול של כל פסולת יבשה מוניציפאלית אחרת.

SAMSUNG CAMERA PICTURES
פסולת אלקטרונית בשטחים פתוחים לפני טיפול שאינו סביבתי

 

הבעיה הסביבתית:

התמריצים לטיפול נפרד בפסולת זו נובע ממספר גורמים: 

א. פסולת אלקטרונית מכילה מגוון רב של חומרים כימים ואנאורגנים שעל מנת להפרידם נידרש מערך תעשייתי מורכב יותר מהפרדות אחרות כגון פסולת רטובה-יבשה. חלק ניכר מהחומרים מוגדרים [2]כחומרים מסוכנים הדורשים טיפול ייחודי והימנעות מהטמנה, השבה או כל דרך טיפול אחרת בפסולת לצמצום היקף התחלואה בישראל.

ב. פסולת אלקטרונית גדלה באופן משמעותי ובייצורה כמוצרים, מכלה משאבי טבע באופן בלתי מקיים הן ממקורות הייצור בהם נעשה שימוש ליצור מוצרים והן בניצול שטחי הטמנה. צמצום הצריכה, שימוש חוזר והפחתה במקור הינם מרכיב משמעותי ביצירת חברה מקיימת בהיבט הצרכני ובהיבט הטיפול בפסולת.

ג. פסולת אלקטרונית מהווה משאב פוטנציאלי למימוש ומיצוי תועלות רבות כמשאב, טיפול בזרם ייחודי זה יגדיל את קציר המשאבים מפסולת וצמצום העלויות הכוללות מטיפול בפסולת מוצקה.

ד. בערכה השולי הגבוהה, מיצרת פסולת אלקטרונית תמריצים לפיראטיות בטיפול בפסולת. על כן הסדרת תהליכי האיסוף מובילה באופן ישיר לצמצום תהליכי איסוף בלתי מוסדרים ובכך גם מאפשרת אכיפת אמצעי מיחזור וסטנדרטים סביבתים גבוהים יותר.

ה. דרך היישום של החוק בישראל על ידי הרגולטור קבעה והכירה מספר גופים מוכרים ליישום החוק. הלכה למעשה לראשונה מונחלת בארץ מדיניות של הכרה בריבוי גופים מוכרים בתחום יחיד (בשונה ממיכלי פיקדון – א.ל.ה ,  חוק האריזות– ת.מ.י.ר) , אך [3]טרם נקבעה [4]מדיניות חד משמעית לדרך ההתנהלות של גופי יישום דומים בשוק אחד. הבעיה הסביבתית במקרה זה היא ששני הגופים מחד זוכים למימון כספי מהיבואנים והיצרנים, אך מאידך מתחרים בפרמטרים מסחרים ובכך מייצרים ותומכים בתופעה המכונה “המרדף לתחתית” בנוסף, ריבוי גופים מאפשר גידול משמעותי ברוכבים חופשים בחקיקה זו.

פתרון סוגיית הפסולת האלקטרונית מתחיל בכתיבתו וחקיקתו של חוק מתאים. במקרה דנן נחקק בהעתק לדירקטיבה האירופאית WEEE  , בישראל החוק לטיפול סביבתית בציוד אלקטרוני, חשמלי ובסוללות התשע”ב 2012 (נכנה זאת “החוק”), המייעד לפסולת פתרון במתווה “אחריות יצרן מורחבת”. אחריות האיסוף, הטיפול ,ההסברה (בחלקה) והמיחזור הוטלה על יצרני הציוד החשמלי והאלקטרוני, אלו אשר בעבודתם השוטפת גורמים ומניעים לזיהום עתידי. האחרונים, אינם מזהמים באופן ישיר אך בפעולתם הם חבים באחריות סביבתית המתבטאת בחובה לממן ובאחריות קפידה לנושאי משרה ליישום החוק בישראל.

השחקנים ונקודת מבטם :

להלן בעלי העניין המרכזיים בתחום זה. כמובן שבנושא רחב שכזה ישנם שחקנים נוספים כגון מוסדות החינוך, תשתיות הפצה, ערוצי מכירה וגורמים ממשלתים, אך הדגש והענין הינו באלו:

הציבור – אחת ממטרות החוק בהגדרתו הינה צמצום ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של פסולת ציוד אלקטרוני חשמלי וסוללות. יישום הטיפול בציוד אלקטרוני צפוי להשפיע באופן ישיר על היקפי פליטת החומרים המסוכנים מפסולת אלקטרונית, הטמנה ועידוד שימוש חוזר בציוד חשמלי על סוגיו. הציבור הינו בעל ענין בהיבט בריאות הציבור וכן בהיבט חינוך והתוויה התנהגותית. 

מנקודת ראיותו של הציבור,  מוגדרת המודעות בשני מישורי זמן שונים, טרם ההכרה לנזקים הפוטנציאלים בפסולת אלקטרונית אזי יהיה הציבור אדיש, לאחר הפנמת המודעות והסברת הסיכונים נקודת הראות תדרוש פתרונות לאיסוף, מיון ומיחזור מוסדר.

הרגולטור – שחקן משמעותי מאוד ביישום החוק הינו הרגולטור ‘המנהל’ כהגדרתו בחוק שמתפקידו לאכוף, לפקח ולוודא כי החוק מיושם כהלכה. תפקידו של הרגולטור לאזן ולייצג את האינטרס הציבורי במהלך יישום החוק הלכה למעשה ולוודא כי מטרתו של החוק מוגשמת ביעדים שנקבעו. מנקודת מבטו של הרגולטור צפוי כי חוק זה יהווה הזדמנות לשינוי דפוסי התנהגות ציבורים, קידום תעשייתי ופיתוח תעשיית המיחזור המקומית למען שיפור איכות החיים והסביבה בישראל.

יצרנים ויבואנים – מתווה אחריות יצרן מורחבת מזהה את היצרנים והיבואנים של כל ציוד חשמלי ואלקטרוני כאחראים ישירים לזיהום שנגרם או צפוי להיגרם מפסולת אלקטרונית, על כן החוק מזהה בהם אחראים ישירים הן למימון והן לאחריות הישירה לטיפול באיסוף, מיון, שימוש חוזר ומיחזור פסולת אלקטרונית. יישום החוק על ידי יצרנים ויבואנים מתבטא בעיקר בחובתם להתקשר עם גוף יישום מוכר, לממן פעילותו ולדווח את היקף מכירותיהם בישראל. מנקודת מבטם, חוק זה יצר עלות שולית נוספת (מס עקיף) על פעילותם המסחרית ועל כן יפעלו בכל דרך לצמצם את עלותו הישירה. מדובר על גופים שעד כה המגע שלהם עם סוגיות סביבתיות היה מזערי ביותר ואין תפיסת עולם או הכירות קודמת עם מדיניות עיסקית של  [5] compliance Beyond  וסוגית ה-License to operate  חדשה עבורם לחלוטין בהיבט הסביבתי. בנוסף , תחום היבוא הינו דל ברגולציה בישראל ומדובר בסביבת “מערב פרוע” בכל הנוגע לחקיקה, אכיפה ומנהל תקין.

משווקים– מתוך מטרה לקדם את תהליכי האיסוף וקידום קוד התנהגות של צריכה נבונה והפחתה במקור, הוטלו גם על משווקי ציוד חשמלי ואלקטרוני חובות בחוק, אך חובות אלו הן בעיקר חובות עשה לפרסום ואיסוף של ציוד ישן למיחזור בכל מקרה בו נמסר ציוד חדש ללקוח. מנקודת מבטם של המשווקים, הוטלה על כתפם אחריות כבדה אשר אין שכר בצידה.

רשויות מקומיות – אחראים לפינוי פסולת כהגדרתם, אחראים אף הם להפרדה במקור, הסברה, מיון והעברה של פסולת ציוד חשמלי למיחזור. אחריותם רחבה מאוד ומגלמת את החובה לטיפול בפסולת הציוד והסוללות גם באופן עקיף כמי שאחראים בישראל על מתן רשיונות עסק ואכיפה סביבתית למפעילים של מרכזי איסוף, מיון ומתקני טיפול. מבחינת הרשות המקומית, קיים אינטרס מובהק לקידום החוק לשם צמצום משקלי הטמנה, שירות נוסף לציבור, שיפור איכות הסביבה העירונית וקידום ההסברה הסביבתית במרחב. יחד עם זאת מדובר במטלה מורכבת מעצם אופיה של פסולת זו ובעלת תמורות לטווח הארוך, משימה שרשויות מקומיות בישראל מקומיות אינן ששות לקחת על עצמן ועל כן מספר מועט של רשויות התקשרו עם גוף מוכר ומיישמות את החוק כהלהתו.

מחזיקים בפסולת שאינה מהמגזר הביתי –  ישנה בחוק הבחנה בין מחזיקים בפסולת מהמגזר הביתי אשר צפויים לקבל את פתרונות האיסוף ממשווקים או מהרשויות המקומיות, לבין מחזיקים בפסולת שאינה מהמגזר הביתי (עסקי) המחויבים בהתקשרות ישירה עם גוף יישום מוכר לפינוי, מיון והעברה למיחזור של פסולת אלקטרונית. מנקודת מבטם של מחזיקים מהמגזר העסקי, השינוי היינו מינורי וכל שנידרש מהם הוא ניהול פרוצדורה, רישום ועבודה מול גופים מורשים בלבד (ולא פיראטים כפי שיתכן ועשו קודם לכן).

גוף יישום מוכר – לראשונה בישראל הוכרו ארגונים מסחרים המקבלים הכרה מהמנהל (הרגולטור) ליישם את מטרת החוק ופעולותיו מטעם יבואנים ויצרנים אותם הם מייצגים. הלכה למעשה נוטל גוף היישום המוכר על כתפיו את אחריותם של היבואנים והיצרנים בתמורה למימון כספי הולם לביצוע הפעולות הנידרשות בחוק. מנקודת מבטם, החוק הינו כל עולמם ותכליתם יישום החוק, על כן הם תלוים במדיניות הרגולטור ליישום החוק, ומקבעים מדיניות סביבתית משלהם ליישום החוק והוראותיו.

מפעיל של מרכז איסוף, מיון או מיתקן טיפול – לראשונה מתיחס החוק אל אספנים, ממיינים וממחזרים של ציוד אלקטרוני ומטיל עליהם חובות דיווח וחובות עשה ואל תעשה לגבי אופן המיחזור והטיפול בפסולת ציוד אלקטרוני וחשמלי. מנקודת ראותם, החוק ביחד עם אכיפה סדירה אמור לשפר את עסקיהם ולקדם את פעילותם של אלו הפועלים לקידום תעשייתי ולפיתוח תעשיית המיחזור אותה הם מפעילים.

עמותות, פעילים וגופים ירוקים (NGO) – אדם טבע ודין הביאו את החוק דנן אל שולחנה של הכנסת. עימם לקחו חלק גם גופים נוספים. לגופים אלו משמעות גדולה מאוד ביישום החוק ובליווי מהלכי חקיקה משלימים שטרם הושלמו וייצוג האינטרס הציבורי הרחב וארוך הטווח.

אכיפה אזרחית (עורכי דין) – בעקבות חקיקה מלווה המאפשרת תביעות [6]נזיקיות [7]וחוק תובענות ייצוגיות, נוצר שחקן משמעותי ביותר ליישום התהליך באמצעות יכולת אכיפה אזרחית המונעת מאינטרסים סביבתיים וכלכליים של הציבור ועורכי הדין. [8]מספר בקשות לתביעות ייצוגיות כבר הוגשו בעניין זה ולהן השפעה רבה על קידום החוק והנוטלים חלק בנושא.

weee_israel

כלי מדיניות מצויים לפתרון הבעיה

כלי מדיניות “רכים”

מכיוון שמדובר ביישום של תהליך המתחבר לצריכה, בעולם ניכרת השפעה רבה של “עידוד המקיימים” באמצעות ציבור הצרכנים. כך, באמצעות עידוד צרכני מחד, ניתן לקדם תהליכי איסוף, מיחזור ומימון העלויות המופנמות. מקרה ידוע הינו סיפורה של  BEST BUY]9] האמריקאית או MEDIA MART  האירופאית שבאמצעות יישום מדיניות סביבה מחמירה, שלא בהכרח בכפוף לחקיקה מקומית, הגדילו את מכירותיהם באופן ישיר (יישום וולנטארי).

רגולציה עצמית של גופים מסחרים – המקום לדון ברגולציה עצמית רלוונטי ונכון טרם קביעתו של החוק בישראל, אך עם כניסת החקיקה לתוקף, כלל הרגולציה והיישום בנושא מחויבים להתבצע בהתאם לדין ולחוק. חשוב לציין כי דווקא במקרה זה, כמה נסיונות עצמאים ליישום ואיסוף פסולת אלקטרונית שלא כחלק ממסגרת החוק השיגו דווקא את המטרה ההפוכה מדרך יישום החוק הסביבתית והראויה. לדוגמא, נסיונות פרטיים של גופים מסחרים (כדוגמת בנק הפועלים) להעמיד ברחובות ערים מרכזיות מיכלי איסוף (תוך זכיה בשטחי פירסום) נוגד את מטרת החוק של חילוץ הפסולת האלקטרונית וסילוקה מהמרחב העירוני, מיכלים אלו לא עומדים בדרישות החוק להקמת מוקדי איסוף מוגנים ויצרו מפגעי סביבה המוסרים בימים אלו.

בנוסף, גופים ועמותות הפועלים לאיסוף, מיון וטיפול בפסולת וכן גופים מסחרים הפועלים לסייע להם, מוצאים עצמם עתה מפרים סעיפי חוק משמעותים ומקדמים תהליכי טיפול ואיסוף פיראטיים מבלי ידיעתם, ובדגש על האחריות הקפידה והישירה על מנהלים (סעיף 44 לחוק), הדבר מייצר סיכונים מיותרים

כלי מדיניות “קשים” לאכיפה , הרתעה ויישום המדיניות:

החוק לטיפול סביבתית בציוד חשמלי , אלקטרוני וסוללות התשע”ב 2012 – החוק הינו חוק ספציפי המכסה ביריעתו את כלל נושא הטיפול בפסולת אלקטרונית, זאת בנוסף על תקנות שכבר התפרסמו וכאלו שטרם התפרסמו על ידי השר להגנת הסביבה בנוגע לאופן השינוע, הטיפול והדיווח של מנגנוני המיחזור. חשוב לציין גם את חוק האריזות – בעוד החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית מטפל ומכסה את אחריות היצרן לגבי המוצר עצמו (נטו) אין חפיפה עם חוק האריזות העוסק בטיפול ומימון העלויות לגבי האריזות המתכלות בלבד של אותם מוצרים ואחרים.

בשונה מחוק הפיקדון בו אופי החקיקה הושפעה מאוד [10]מהסכם וולנטרי בין היצרנים למדינה, ובו מרכיבים רבים של אמון ועבודה משותפת (לדוגמא מנגנון “הטייס האוטומטי” להחלת חובת הפקדון על במיכלי משקה גדולים) או לדוגמא הסכם יישום החוק בארה”ב באיגודי תעשיינים (NEPSI) או איסוף סוללות בבלגיה (BBAT). חקיקה זו של טיפול בפסולת אלקטרונית הוטלה במהלך דיוני מצומצם בין התעשיה למחוקק בוועדת הכלכלה בניצוחו של השר גלעד ארדן, באמוציות רבות ובהטלת אחריות רחבה על יצרנים ויבואנים בהתאם לדירקטיבה האירופאית.

הדבר אינו מפתיע לאור העובדה כי מדובר על תעשייה (יבואני מוצרי חשמל בעיקר) בעלת שולי רווח נמוכים, מחוייבות צרכנית ואזרחית נמוכה, ארעיות עיסקית ומעורבות סביבתית מוגבלת. אופי התעשייה והסובייקט למטרת החוק לא איפשר מדיניות בסגנון CLUB GOOD[11]  או  Voluntary environmental programs –VEP וחייב מדיניות סביבתית קשיחה וקשוחה בדומה למדינות האיחוד האירופאי לפי דירקטיבת ה-WEEE המיושמת במדינות רבות.

מדיניות סביבתית מורכבת ממגוון רבדים הנבנים אחד על גבי משנהו, במקרה זה הרובד העיקרי הינו חקיקה מפורטת המבוססת על דירקטיבה אירופאית מפורטת, לאחר מכן צפוי כי מגוון כלי מדיניות נוספים שיבנו וישתלבו ביישום הנושא, אך זהו תהליך ארוך שמתחיל ממדיניות COMMAND AND CONTROL וממשיך בכניסתם של גורמי מדיניות נוספים.  

[12]במאמרו של ניל גונינגהם (Neil Gunningham) החוק אינו מרכיב המדיניות היחיד ויש לבחון את מגוון הכלים יחדיו, על כן לא רק בראי החוק נבחן הדבר, אך בעבודה זו ההתמקדות הינה בכלי המדיניות הקשים ורבדי החקיקה והיישום. כמובן שמצוינים כאן גם כלי מדיניות רכים אחרים כגון אכיפה אזרחית, הסברה והתנהגות צרכנית.  

יישום חוקים סביבתים לא מתאפשר ללא מעורבותו הפעילה והישירה של השלטון המקומי, זה הנוגע בתושבים ובשטח, ובמקרה זה ניכר כי חובת האכיפה ויישום החוק משפיעים רבות על יכולת יישום מדיניות ראויה וקבועה בנושא, על כן גם כלי מדיניות רבים ככל שיהיו, לא יוכלו לקדם חקיקה ללא יישום מקומי:

Voluntary environmental programs (VEPs)

[13]“But it still involves the state as a central player because even mechanisms that are not reliant on legislation for their authority are negotiated directly with the state and operate ‘in the shadow of the state’.”

בשלב בו אנו נמצאים יישום המדיניות בתחום  נקבעה בחקיקה ראשית ובחוק לטיפול בציוד אלקטרוני. החקיקה קובעת סנקציות חמורות כלפי המפרים, ואמנה כמה ממנגנוני האכיפה שבחוק: 

[14]קנס בהתאם לחוק העונשין סעיף 61(ג) – כ 150,000 שח: למחזיק בפסולת שלא השליכה כראוי ולמשווק שלא פרסם בבית העסק את אפשרות השלכת פסולת אלקטרונית למיחזור. 

שישה חודשי מאסר או קנס כאמור למי שנמנע מלהתקשר כחוק, לדווח לרגולטור (“המנהל” בהגדרת החוק) על חובותיו כיבואן, יצרן, משווק או גוף יישום מוכר. בנוסף , גם למי (יבואן, יצרן או גוף יישום מוכר) שנמנע על אף חובותיו מלפנות פסולת ציוד וסוללות ברשויות מקומיות (אחראי לפינוי פסולת) בהתאם לחובותיו ותנאי ההתקשרות עם גוף יישום מוכר, נמנע מלקבל פסולת אלקטרונית בחנות או בבית עסק במעמד רכישת מוצר חדש. 

בנוסף, נקבעו אמצעי אכיפה ליישום החוק, עמידה בפרוצדורה שנקבעה לישומו ועמידה ביעדי המיחזור שנקבעו. לסעיפים אלו נקבעה עד שנת מאסר וקנס עונשי לפי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. 

בנוסף , בסעיף 46 לחוק, על הפרה כללית של סעיף מסעיפי החוק, נקבעה סנקציה בת 150,00- 20,000 ש”ח להפרות כגון אי השלכת פסולת ציוד וסוללות באופן ראוי והפרה אחרת של כל אחד מסעיפי החוק. מנגנון ספציפי נקבע ליבואנים ויצרנים שלא עמדו ביעדי החוק , ובמנגנון זה הוטל קנס אפשרי על אי עמידה ביעדים במכפלה בהיקף הטונות שלא מוחזרו כדין ובשיעור של 2000-3000 ש”ח לכל טון שלא מוחזר כדין כפונקציה  מאחוז מכירותיהם בארץ ויעדי המיחזור. 

מנגנון ייחודי מאוד ואופייני לחקיקה סביבתית נקבע בסעיף 44 לחוק בו הוטלה אחריות ישירה על נושא משרה בתאגיד אשר הפר אי אלו מחובותיו בחוק ובסעיף 43 כאמור לעיל. מנגנון זה מעביר את נטל ההוכחה במקרה של הפרת חוק אל מנהלים ומובילי מהלכים במשק תוך הטלת אחריות סביבתית וכלכלית ישירה על מנהלים – דבר בעל השפעה  רבה ביכולת היישום והקידום של החקיקה.

שלמות מבנה המדיניות

בנוסף, עדיין קיים חוסר במספר תקנות שטרם נחקקו ובכך גם נפגעת יכולת האכיפה והיישום של החוק. מבין התקנות שטרם נקבעו:

אמצעי הפחתה במקור – בסעיף 41 לחוק נקבע כי השר רשאי לקבוע תקנות לענין אמצעי הפחתה במקור של פסולת ציוד וסוללות. תקנות שטרם נקבעו.

סימון מוצרים – בסעיף 41 השר רשאי לקבוע תקנות בנוגע לסימון מוצרים ואופן הסימון, תוכן ומיקום. הוראות תקנות שטרם נקבעו.

שיעורים ויעדי מיחזור – בהתאם לסעיף 67 לחוק: 

השר רשאי לקבוע שיעורי מיחזור והכרה בהשבה מוכרת – תקנות שטרם פורסמו. 

תקנות בנוגע לאופן ביצוע של יצוא פסולת ציוד וסוללות למיחזור או להשבה – תקנות משמעותיות בעלות השלכה ישירה על מדיניות יצוא הפסולת מישראל למדינות שכנות ולרשות הפלסטינאית. תקנות אלו טרם פורסמו ולהן השפעה רבה על דרך יישום החוק ומניעת מפגעי סביבה אזורים. לא ארחיב בנושא זה, אך אציין כי [15]הנושא בעל משמעות רבה למניעת תהליכי מיחזור מזהמים המקבלים ביטוי בשטחי הרשות הפלסטינאית ובמדינות שכנות לישראל.

הסדרי הפרדה – תקנות שטרם פורסמו.

קביעת גודל מזערי של משווק ויבואן שאינם נכללים בחובות יישום – תקנות שנקבעו ונכנסו לתוקף בקובץ התקנות: תקנות ציוד אלקטרוני- [16]יצרן ויבואן בהיקף מוגבל ושיעור מזערי לעסק התשעד – 2014.

תקנות לטיפול פסולת ציוד מזיקה – תקנות שטרם פורסמו.

הקמה והפעלה של מרכזי איסוף פסולת (מרכז מיון, מוקד איסוף , מרכז איסוף ומיתקן טיפול) – תקנות שטרם פורסמו.

הסברה וחינוך – חובות ההסברה והחינוך בחוק הוטלה וחולקה בין מספר גורמים וביניהם גופים מסחרים כחלק ממדיניות “אחריות היצרן המורחבת”. מבין גורמי ההסברה ניתן לציין את משווקי הציוד והסוללות המחויבים עתה לפרסם בבית העסק את אפשרויות האיסוף,  על אחראים לפינוי פסולת (רשויות מקומיות) הוטלה אחריות לפירסום והסברה לציבור תוך חלוקת העלויות (50/50) עם גופי היישום המוכרים (סעיף 26 לחוק) , קרי היבואנים והיצרנים עצמם.

פלורסנטים בדרך למיחזור
פלורסנטים בדרך למיחזור

המדיניות הרצויה:

במקרה של פסולת אלקטרונית מדובר על “רוצח שקט” המייצר בעיה ארוכת טווח בזמן חשיפה ארוך, זאת בשונה ממדיניות יישום של מיכלי משקה או אריזות המייצרת בעיה אסטטית (ניקיון) ובעיית עלויות (הטמנה) בעבור האחראי לפינוי פסולת , גורם משמעותי ליישום מדיניות סביבה בשטח.

מדובר על נושא בעל חשיבות עליונה הן בהיבט בריאות הציבור והן בהיבט מדיניות סביבתית רצויה של הפחתה בצריכה, הפרדה במקור וטיפול במזהמים פוטנציאלים. אך כאמור לעיל, ניכר כי כלי מדיניות רבים כבר הציב המחוקק בישראל למשרד להגנת הסביבה, לרגולטור, לרשויות המקומיות ולבעלי העסקים, אך במקרה זה ניכרת בעיה של אכיפה ויישום מצד הרגולטור ומגוון מהלכים משפטים נעשים לקידום הנושא בישראל. בין השאר ניתן למנות בקשות לתובענות ייצוגיות שהוגשו כנגד המגזר הפרטי על אי יישום החוק והחובות, עתירה לבג”צ כנגד הרגולטור על אי יישום ולחצים ציבורים ותקשורתים בנושא.

בשלב זה , כשנתיים לאחר כניסתו של החוק לתוקף, אנו עדים לאתגרי אכיפה של החוק בישראל באופן הממצה את דרישותיו במלואן. במאמרם של Søren C. Winter & Peter J. May   נמדדים מדדי הצלחה רגולטורית בין יתרונות לאכיפה גמישה (סלקטיבית) ורגולציה קשיחה. המוטיבציות ליישום רגולציה הן מחושבות, נורמטיביות או חברתיות, אך ללא פעולת הטמעה בפועל לא יכולה רגולציה (חקיקה) לבדה לפעול ולהניע לשינוי.

[18]“Three key findings emerge:that farmers’ awareness of rules plays a critical role; that normative and social motivations are as influential as calculated motivations in enhancing compliance; and that inspectors’ enforcement style affects compliance differently from that posited in much of the literature. It was also found that formalism in inspection can be helpful to a point, while coercion by inspectors can backfire. Taken together, these findings counter arguments concerning the harm of legalism and the benefits of flexible enforcement.

ביבליוגרפיה

 [1] מהאתר של המשרד להגנת הסביבה

http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/Waste/Electronic-Waste/Pages/electronicwaste.aspx

[2] חוק החומרים המסוכנים, התשנ”ג-1993

http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/doclib/%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D/homarim01.pdf

[3]  ריבוי גופים בחוק האריזות? מחלוקת בין אבי גבאי לדרג המקצועי  – INFOSPOT

http://infospot.co.il/sviva/n/%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%99_%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%91%D7%99_%D7%92%D7%91%D7%90%D7%99_%D7%9C%D7%93%D7%A8%D7%92_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99

[4] הודעת המנהל בדבר כללים לפעילות גופים מוכרים בשוק רב-משתתפים

http://www.sviva.gov.il/subjectsenv/waste/beverage/documents/packaging-multiplayers.pdf.pdf

[5]  Gunningham, Kagan et al 2004 – Social license and environmental protection: Why businesses go beyond compliance

[6] חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ”ב-1992

[7] חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006

[8] גלובס: 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001079602

[9] http://www.bestbuy.com/site/Global-Promotions/Recycling-Electronics/pcmcat149900050025.c?id=pcmcat149900050025

[10]  Kerret and Tal 2005 – Green Wash or Green Gain? Predicting the Success and Evaluating the Effectiveness of Environmental Voluntary Agreements

[11]  Prakash and Potoski 2011 – Voluntary environmental programs: A comparative perspective

[12] Gunningham, N. (2009). “Environmental Law, Regulation and Governance: Shifting Architectures. Journal of Environmental Law 21(2): 179-210.

[13] שם – עמוד 181

[14] חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע”ב–2012 – סעיף 43

[15] נתפסו 3 משאיות בהברחת פסולת אלקטרונית לשטחים  INFOSPOT

http://infospot.co.il/sviva/n/%D7%A0%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%95_3_%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%97%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%AA_%D7%90%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%A9%D7%98%D7%97%D7%99%D7%9D

[16] תקנות ציוד אלקטרוני-  יצרן ויבואן בהיקף מוגבל ושיעור מזערי לעסק התשעד – 2014

http://www.sviva.gov.il/subjectsenv/waste/electronicwaste/documents/electronicwasteregulations2014.pdf

[18]  Winter and May 2001 – Motivation for Compliance with Environmental Regulations

בקרות המיחזור והדיווח במ.א.י על ידי זיו האפט – BDO

יחידת הבקרה – BDO זיו האפט – מאת  רו”ח אילן אנג’ל 

תהליך העבודה והדיווח במ.א.י. – תאגיד למיחזור אלקטרוניקה לישראל, הוא בעל חשיבות בכל ההיבט של ההתנהלות הנכונה והמדויקת שלו. לפיכך, פנתה מ.א.י ל-BDO זיו האפט על מנת לבנות מנגנוני בקרה לתהליכי העבודה.

ניגשנו לבניית מנגנוני בקרה לתהליכי המיון, הטיפול והמיחזור ולדיווחי האיסוף והמיחזור מתוך מחשבה להגן על היבואנים והיצרנים החברים במ.א.י. הודות למעלותיה, הבקרה עתידה לסייע במתן שליטה וביטחון במכלול הדיווחים המתקבלים בתאגיד מול הגורמים השונים ולמנוע בין היתר מצבים של דיווחים כוזבים אשר ייפסלו על ידי המשרד להגנת הסביבה ועלולים לפגוע בעמידה ביעדי המיחזור של היבואנים והיצרנים החברים במ.א.י וישפיעו על אמינות התאגיד.

ובנוסף, לעיתים קרובות, הבקרות מסייעות לארגון באיתור חריגות והחזרת כספים עודפים ששולמו במשך תקופות ארוכות. התהליך החל בבניית תוכנית רב שלבית בעלת מספר רבדים המתחילה מביקורת כל ניירת ומיפוי תהליכי העבודה, עד לבקרת שטח הכוללת ביקור במתקנים עצמם, ראיונות עם עובדים ומנהלי שטח, בקרת מסמכים ודיווחים במערכת.

396_Image_5ac8_bdo_1_

שירותי הבקרה נועדו לסייע לתאגיד מ.א.י למקסם ולטייב את הבקרות הקיימות ולעצב בקרות חדשות תוך הסתכלות הוליסטית רחבה על יעדי הארגון ומטרותיו. היחידה היא בעלת ניסיון רב בבחינת נהלי עבודה ובקרת התקשרויות והסכמים מול כל המעורבים בתהליך. אנו מומחים בזיהוי נקודות התורפה ופיתוח בקרות והטמעתן לצורך שיפור התהליך, התייעלותו ואמינותו.

במהלך השנה האחרונה, בוצע מיפוי של תהליכי העבודה ונבנתה תוכנית עבודה כוללת לצד פיתוח בקרות מפתח שיסייעו במניעת דיווחים כוזבים ובייעול תהליכים.היחידה ביצעה ביקורים בכמה מתקני מיון וטיפול בהם בחנה את עמידתם בדרישות החוק מחד גיסא, והמליצה על דרך לייעול תהליכי עבודה בהקשר לאמינות הדיווחים מאידך גיסא.

אנו זוכים לשיתוף פעולה מלא וחיובי מצד עובדי המתקנים בהם ביקרנו, חלקם אף מודים לנו על ה”סדר” שאנחנו עושים להם, בעצם מיפוי תהליכי העבודה ובשאלות שאנו שואלים שלפעמים מאירים להם נקודה שהם לא חשבו עליה.

אין ספק כי תהליכי בקרה הינם הכרחיים לכל מערכת ולכל ארגון, במיוחד לארגון החורט על דגלו ערך גדול כמו שמירה על איכות הסביבה. מטרת הבקרה בין היתר היא לגרום לסביבת העבודה להיות יעילה יותר, הוגנת יותר ומקצועית יותר, וזה בעינינו מהווה תרומה גדולה לאיכות הסביבה.

.

סוללים דרך חדשה – מיחזור סוללות במאי

מאת הלל סילברס, סמנכ”ל, אי.אם.אס-מתכות – קבלן פינוי , מיון וטיפול בסוללות ליצוא ומיחזור

סוללות הם הלב הפועם של מכשירים רבים בעידן הטכנולוגי, עד כי נדמה שבלעדיהן החיים היו חוזרים לימי קדם. עם זאת, התלות בסוללות גורר הצטברות מאסיבית ולא רצויה של חומריםמסוכנים כגון נוזלים אלקאלים, חומצות ומתכות כבדות כון אבץ, עופרת וליתיום, אותם חומרים שבבסיס הכימיה של כל סוללה. מיחזור סוללות ועומד כיעד ייחודי ונפרד בחוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני, חשמלי ובסוללות 2012 אשר מעניק לטיפול ומיחזור סוללות מעמד מיוחד. 

משקל הפסולת מסוללות בישראל נאמד בכאלפי טונות בשנה, אשר על פי התקנות החדשות אין עוד לטמון אותם בקרקע, ולהימנע מזיהום סביבתי קשה כתוצאה מפירוק חומרי הסוללות באדמה. בעולם, היקף הפסולת הזאת נעמד על כ-15 מיליון טון בשנה, אך גם בפריסה העולמית רק מפעלים ספורים מורשים לטפל במיחזור סוללות.

סוללות מועברות למיחזור
סוללות מועברות למיון ומיחזור בחול

לשם מיחזור סוללות יש לאסוף אתן, למיין על פי סוג, לארוז, לשנע כחומרים מסוכנים, לגרוס, להפריד מרכיבים, לנטרל רעלים, ולבסוף להתיך ולזקק את המתכות העדינות אשר נמכרות וחוזרות ומשמשות את התעשייה לצרכים מגוונים. בעולם מספר מפעלםי מיחזור מצומצם והסיבה לכך היא שתהליך המיחזור, לצד הרווח הצר יחסית שניתן להפיק מהמתכות הממוחזרות מסוללות, מצמצם את יעלותו הכלכלית של מפעל שכזה וללא מימון האיסוף והטיפול על ידי גופי יישום מוכרים, היתכנותו הכלכלית מזערית. 

שמירה על הסביבה ושיפור מאזן סביבתי

חברת אי.אם.אס-מתכות מעניקה פתרונות מיחזור היקפיים לפסולת תעשייתית ואלקטרונית. אנו חוברים יחד עם לקוחותינו כדי ליצור וליישם פתרון כולל, אשר תואם את צרכיהם הספציפיים ועומד בתקנים הנדרשים בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה. האסטרטגיה שלנו מבוססת על מדיניות מיחזור שלמה, ובליבה תועלת כלכלית, חברתית, וסביבתית. ההתמחות הייחודית שלנו היא בטיפול, אריזה, ושילוח אל מתקני מיחזור מורשים ברחבי העולם, ואנו פועלים מתוך חזון הבא להבטיח ללקוחותינו שיפור מאזן תוך שמירה על איכות הסביבה. 

ems-full-logo

בשנת 2015 נענינו לבקשת תאגיד המיחזור מ.א.י להקים מערך שירותי מיון ויצוא, עבור תמהיל הסוללות שנאספות על ידם. עדכנו את הציוד במתקן המרכזי שלנו בשילה, עם מכונות מתקדמות לסינון ולהפרדה, מסוע-נע למיון מוקפד, ועמדות אריזה לשילוח על פי התקנים הבינלאומיים, כהכנה ליצוא. בשנת 2015 הועברו לטיפולנו מתאגיד מאי מעל מעל 28 טון של תערובת סוללות למיון ויצוא, ובזכות השירות הייחודי של אי.אם.אס-מתכות, כמות זו אף צפויה לגדול בשנת 2016 ל-150 טון סוללות.

כעת לכשאנו משרתים כמיתקן טיפול מורשה מטעם מאי את לקוחותיה, חברות בתחומי התקשורת והאלקטרוניקה, התעשיות הביטחוניות, מפעלים לייצור והרכבת רכיבים אלקטרוניים, ומתקנים לציפוי מתכות יכולים בעזרתנו למלא אחר דרישות התקנות החדשות, להרחיב את היכולת בת-הקיימא שלהם, וזאת תוך צמיחה כלכלית ויעילות כלכלית מיטבית.

האסטרטגיה של אי.אם.אס מונעת על-ידי ערכי יסוד של אהבת אדם והסביבה, עמל, ומומחיות. הרצון שלנו להניע קדימה את איכות הסביבה והתפיסה המקיימת בעולם בעולם (sustainability), הינו במוקד ה-DNA העסקי שלנו, וזאת כדי להבטיח עולם ירוק וטוב יותר לילדינו.

 

מיון סוללות
מרכז מיון והכנת סוללות למיחזור ויצוא EMS

 מיחזור סוללות בתאגיד מאי לשנת 2015

 bat_mai